Ta'anith
Daf 17a
משנה: הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָֽרְדוּ לָהֶן גְּשָׁמִים קוֹדֶם לְהָנֵץ הַחַמָּה לֹא יַשְׁלִימוּ. לְאַחַר הָנֵץ הַחַמַּה יַשְׁלִימוּ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר קוֹדֶם לַחֲצוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ לְאַחַר חֲצוֹת יַשְׁלִימוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁגָּֽזְרוּ תַעֲנִית בְּלוּד וְֽיָֽרְדוּ לָהֶן גְּשָׁמִים קוֹדֶם לַחֲצוֹת. אָמַר לָהֶן רִבִּי טַרְפוֹן צְאוּ וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב. וְיָֽצְאוּ וְאָֽכְלוּ וְשָׁתוּ וְעָשׂוּ יוֹם טוֹב וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָֽרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל׃ אֵי זֶהוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל הוֹד֣וּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּי ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ ה֭וֹדוּ לַֽאֲדֹנֵ֣י הָֽאֲדֹנִ֑ים וְגוֹמֵר.
Traduction
(9)B., Shabat 118b.. Lorsqu’au jour même du jeûne pour l’obtention de la pluie, celle-ci tombe, si c’est avant le lever du soleil, on ne donnera pas suite au jeûne; si c’est après, on terminera la journée dans le jeûne. Selon R. Eliézer, si la pluie arrive avant midi, on rompra le jeûne; si c’est après-midi, on le continuera. Il est arrivé qu’un jeûne de ce genre ayant été prescrit à Lydda, la pluie survint avant midi: Allez, dit R. Tarfon aux fidèles, mangez et buvez, faites jour de fête; ce qui fut fait, et l’après-midi on revint à la synagogue pour réciter le grand Hallel (Ps 136).
Pnei Moshe non traduit
מתני' היו מתענין וכו' קודם להנץ החמה לא ישלימו. דאכתי אל עליהן התענית כשירדו הגשמים:
ר''א אומר קודם חצות לא ישלימו. דחצות זמן אכילה היא ועדיין לא חל התענית עליהם ומחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בזמן סעודה והלכה כר''א:
צאו ואכלו ושתו ועשו יו''ט. ולא אמרו להן קראו הלל הגדול לפי שאין קורין הלל הגדול אלא בכרס מליאה ונפש שבעה ומשום דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר קורין אותו הלל הגדול ונאה להאמר על השבע:
הלכה: הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָֽרְדוּ לָהֶן גְּשָׁמִים קוֹדֶם לְהָנֵץ הַחַמָּה לֹא יַשְׁלִימוּ. שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָ֥ה טֶֽרֶם יִקְרָ֖אוּ וַֽאֲנִ֣י אֶעֱנֶ֑ה. לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה יַשְׁלִימוּ. ע֛וֹד הֵ֥ם מְדַבְּרִ֖ים וַֽאֲנִ֥י אֶשְׁמָֽע׃ אוֹ חֲלַף. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָאִ. וְתַנֵּי כֵן. אֵין עֲנִייָה אֶלָּא סָמֻךְ לַקְרִיאָה. וְאֵין קְרִיאָה אֶלָּא סָמֻךְ לָעֲנֵייָה. בְּיוֹמוֹי דְּרִבִּי יוּדָן גָּֽזְרִין תַּעֲנִי וּנְחַת מִיטְרָא בְרוּמְשָׁא. סְלַק רִבִּי מָנָא לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. בְּגִין דַּאֲנָא צְחִי מָּהוּ דְנִישְׁתֵּי. אֲמַר לֵיהּ. אוֹרִיךְ. שֶׁמָּא יִמְלְכוּ לְהַשְׁלִים.
Traduction
On ne doit pas donner suite au jeûne si la pluie arrive, comme il est dit (Is 65, 25): il arrivera qu’avant d’être invoqué je répondrai. Si c’est après le lever du soleil, est-il dit, on achèvera le jeûne'', selon ces mots (ib.): ils étaient encore à parler (à prier), et je les avais déjà exaucés. Peut-être est-ce à l’inverse qu’il faut expliquer ce verset, et appliquer le commencement au cas où la pluie a surgi après le lever du soleil? En effet, dit R. Tanhouma, on a enseigné: il ne saurait être question de réponse qu’après l’appel, de même que l’invocation suscite une réponse. Au temps de R. Judan, un jeûne de ce genre fut imposé, et la pluie arriva vers le soir. R. Mena se rendit alors auprès de R. Juda et lui dit: comme j’ai soif, puis-je boire (rompre le jeûne)? Attends, lui dit-il, peut-être la majorité du public désire achever le jeûne.
Pnei Moshe non traduit
גמ' היו מתענין וכו' שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה. כלומר זה רמז שלפעמים נענים טרם זמן הקריאה והיא בהנץ החמה ולאחר הנץ החמה שכבר התפללו הרמז היא בסוף הפסוק עוד הם מדברים. בתפלה ואני אשמע:
או חילוף. דרישא דקרא מיירי שלאחר הקריאה הן נענין והאי טרם כמו טרם כלה לדבר וסיפא מיירי מקודם הנץ החמה ועוד הם מדברים כמו עודנו מדבר שהיא עד שלא דיבר:
אמר ר' תנחומא ותני כן. כמו הפירכא:
אין ענייה אלא סמוך לקריאה לאחריה ואין קריאה אלא סמוך לעניים מקודם וא''כ רישי' דקרא בלאחר הנץ החמה מיירי:
א''ל אוריך. המתן שמא ימלכו להשלים התענית לגמרי:
אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְהוּא עוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. וְאִית דְּאָֽמְרִין לָהּ בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא. וְאִית דְּאָֽמְרִין לָהּ בְּשֵׁם רַב מַתָּנָה. וְֽתִגְזַר אוֹמֶר וְיָ֣קָם לָ֑ךְ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לָךְ. אֶלָּא אֲפִילוּ אֲנָא אֲמַר הָכֵין וְאַתְּ אֲמַר הָכֵין. דִּידָךְ קַייְמָא וְדִידִי לָא קַייְמָא. וְעַל דְּ֝רָכֶ֗יךָ נָ֣גַהּ אֽוֹר׃ אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. זוֹ יְרִידַת גְּשָׁמִים. אַף בְּ֖רִי יַטְרִ֣יחַ עָ֑ב יָ֝פִ֗יץ עֲנַ֣ן אוֹדֽוֹ׃ כִּֽי הִ֖שְׁפִּילוּ וַתֹּ֣אמֶר גֵּוָ֑ה. 17a אֲנִי אָמַרְתִּי לְהַשְׁפִּילָן וְאַתָּה אָמַרְתָּ לְגֵאוֹתָן. דִּידָךְ קַייְמָא וְדִידִי לָא קַייְמָא. וְשַׁח֭ עֵינַ֣יִם יוֹשִֽׁעַ׃ אֲנִי אָמַרְתִּי לִשְׁחוֹת עֵינֵיהֶן בִּרָעָה. וְאַתָּה אָמַרְתָּ לְהוֹשִׁיעָן. דִּידָךְ קַייְמָא וְדִידִי לָא קַייְמָא. אֲנִי אָמַרְתִּי יְמַלֵּ֥ט אִֽי נָקִ֑י וְאַתָּה [אָמַרְתָּ] יִימַלֵּט אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נָקִי. דִּידָךְ קַייְמָא וְדִידִי לָא קַייְמָא. מָהוּ וְ֝נִמְלַ֗ט בְּבוֹר כַּפֶּֽיךָ׃ בִּבְרִירוּת כַּפֵּיָךָ. בִּזְכוּת מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָיוּ בְיָדָךְ מֵרֵאשִׁיתָךְ.
Traduction
Je ne puis rien te faire, dit Simon, tu pèches envers la Providence, comme un enfant gâté.'' R. Berakhia, R. Aba b. Cahana, ou R. Zeira au nom de R. Juda, ou selon d’autres au nom de R. Hisda, ou encore au nom de R. Matna, explique ce verset (Jb 22, 28): si tu arrêtes un dessein, il subsistera devant toi; on entend par là que si même l’Éternel s’est prononcé de telle façon, et qu’un juste insiste sur un arrêt contraire, ce dernier avis peut prévaloir contre le Tout-Puissant. Puis il est dit (ib.): sur tes voies la lumière brille; c’est une allusion, dit R. Hiya b. Aba, à la descente de la pluie. Il est dit d’une part (Jb 37, 11): Il épuise aussi la nuée à force d’arroser, et il écarte le nuage épais par sa lumière; et d’autre part (Jb 22, 29): Quand quelqu’un aura été humilié, tu diras qu’il soit élevé; quand j’avais projeté d’abaisser, tu décides de relever, et ton arrêt subsiste, tandis que le mien s’annule. Puis (ib.): Il délivrera celui qui aura tenu les yeux baissés; c’est-à-dire, tandis que je m’étais proposé d’abaisser leurs yeux par le mal, tu résous de les secourir, et ton dessein l’emporte sur le mien. J’avais dit (ib. 30): Qu’il soit délivré s’il est innocent, et tu décides de sauver même celui qui n’est pas innocent; là aussi, ton arrêt l’emporte sur le mien. Par la suite (ib.) il sera délivré grâce à la pureté de tes mains, on entend le mérite des devoirs religieux et bonnes œuvres que tu auras en mains dès le principe.
רִבִּי אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת עַד שֵׁשׁ שָׂעוֹת בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. קוֹדֶם לַחֲצוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ. עַד כְּבוֹן צַפְרָא. לְאַחַר חֲצוֹת יַשְׁלִימוּ. כְּבָר עָבַר רוּבּוֹ שֶׁלְיוֹם בִּקְדוּשָּׁה.
Traduction
– R. Aha ou R. Abahou dit au non de R. Yossé b. Hanina (102)J., (Nedarim 8, 1) ( 40d).: il est défendu de jeûner jusqu’à la fin de la 6e heure le vendredi. En effet, dit R. Yossé b. R. Aboun, la Mishna le confirme en disant: ''Selon R. Éliézer, si la pluie survient après midi, on rompra le jeûne''; c’est donc que jusque là, c’est considéré comme matin, et ce ne serait pas un vrai jeûne de s’arrêter à midi; mais si c’est après midi, il faut terminer la journée, car la majeure partie se trouve déjà consacrée à la pénitence (donc, le jeûne passé midi compte comme tel).
Pnei Moshe non traduit
אסור להתענו' עד שש שעות בשבת. גרסי' להא בפ''ח דנדרים בהלכה א':
מתני' אמרה כן. לר''א קודם חצות וכו' מפני שעד כדון צפרא היא ולא חל התענית:
לאחר חצות ישלימו שכבר עבר רובו של יום בקדושה בתענית אלמא דעד חצות מיחשב תענית והלכך אסור להתענות עד חצות בשבת דכמו שהתענה כל היום דמי:
עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר יִשְׂמַֽח אָבִ֥יךָ וְאִמֶּ֑ךָ וְ֝תָגֵ֗ל יֽוֹלַדְתֶּֽךָ׃ מַה תַלְמוּד לוֹמַר יֽוֹלַדְתֶּֽךָ׃ רִבִּי מָנָא אָמַר. אוּמָּתָךְ. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. שָׁעָתָךְ. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְקַלְלָהּ בְּכִפְלַיִים. כָּךְ הוּא מְשַׂמְּחָהּ בְּכִפְלַיִים. וּמְנַיִין שֶׁהוּא מְקַלְלָהּ בְּכִפְלַיִים. [שֶׁנֶּאֱמַר] כַּ֣עַס לְ֭אָבִיו בֵּ֣ן כְּסִ֑יל וּמֶימֶר לְיֽוֹלַדְתּֽוֹ׃ בֵּ֣ן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֑ב וּבֵ֥ן כְּ֝סִ֗יל תּוּגַ֥ת אִמּֽוֹ׃ מָהו תּוּגַ֥ת אִמּֽוֹ׃ אָמַר רִבִּי לוּדָה. לִישַׁן גֵּימַטְרִיוֹן הוּא. אַפְרָא בְּעֵיינֵי אֵימֵּיהּ. וּמְנַיִין שֶׁהוּא מְשַׂמְּחָהּ בְּכִפְלַיִים. שְׂמַֽח אָבִ֥יךָ וְאִמֶּ֑ךָ וְ֝תָגֵ֗ל יֽוֹלַדְתֶּֽךָ׃
Traduction
On peut t’appliquer, dit la Mishna, ce verset (Pr 23, 25): que ton père et ta mère se réjouissent etc.''. A quoi bon dire encore: celle qui t’a enfanté? Selon R. Mena, un des termes (inutile) vise la nation; selon R. Yossé b. R. Aboun, on a en vue l’heure de l’enfantement. Les autres sages disent: comme la malédiction a été double, la joie éprouvée (en cas de satisfaction) sera double. Le double chagrin (ou malédiction) est exprimé ainsi (Pr 17, 25): l’enfant sot est un sujet de colère pour son père et d’affliction pour celle qu’il l’a enfanté, et en ces termes (ib. 10, 1): l’enfant sage réjouit son père, mais l’enfant insensé est l’ennemi de sa mère. Ces derniers mots, dit R. Louda, peuvent s’expliquer par anagramme gewmetricon, en ce sens qu’il désole (101)Littéral. 'C'est de la cendre aux yeux'. Il s'agit, selon les commentateurs, d'une permutation cabalistique des mots [174], désolation, et [174], cendre, au moyen de l'alphabet renversé, ou [174]. sa mère. Enfin, la joie est exprimée doublement: ''que ses parents se réjouissent; que sa mère soit joyeuse.''
Pnei Moshe non traduit
מה ת''ל. יולדתך:
הא כתיב ואמך אלא קרי אומתך:
שעתך. שאתה נולדה בה וזהו יולדתך:
לישן גמטריון הוא. לשון יוני שמרמזין בגימטריאות ולומר אפרא בעיני אימיה של זה:
ישמח וגו' ותגל יולדתך אמך. וזהו בכפלים:
Ta'anith
Daf 17b
משנה: בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן אַרְבָּעָה פְּעָמִים בַּיוֹם בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף וּבַמִּנְחָה וּבִנְעִילַת שְׁעָרִים. בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים׃
Traduction
A trois périodes (époques), les cohanim étendent les mains pour bénir le peuple, et à l’une d’elles quatre fois par jour, savoir le matin, à la prière moussaf (additionnelle), à celle de vêpres et à celle de clôture. Les trois périodes sont les jours de jeûne, ceux des postes de service au Temple, et le jour du grand pardon.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בשלשה פרקי' בשנה וכו'. בבבלי קאמר תעניות ומעמדות מי איכא מוסף חסורי מיחסרא והכי קתני בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם כל זמן שמתפללין ויש מהן ארבעה פעמים ביום שחרית ומוסף ומנחה ונעילת שערים והיא ביום הכפורים שיש בו מוסף ואלו הן השלשה פרקים בתעניות ומעמדות וביה''כ ומתני' דר''מ הוא דאמר יש נשיאות כפים במנחה בתעניו' ובמעמדות דטעמא מאי אמרו ואין נשיאות כפים במנחה משום שכרות והאידנא ליכא שכרות ור' יוסי פליג עליה וס''ל דגזרינן מנחה של תעניות אטו מנחה דכל יומא ומנחה דאיתא בכל יומא גזרו ביה רבנן נעילה דליתא בכל יומא לא גזרו בה רבנן והלכה כר' יוסי בד''א בתעניות שמתפללין בו מנחה ונעילה כגון יהכ''פ ותעניות צבור הללו אבל תענית שאין בו נעילה כגון תשעה באב וג' צומות הואיל ותפלת מנחה שלהם סמוך לשקיעת החמה הרי נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום לפיכך יש בה נשיאת כפים מדינא:
ובמעמדות. אנשי מעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע כדתנינן לקמן:
רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי כַּד הֲוָה בָעֵי יֵיחוֹת מִיטְרָא הֲוָה אֲמַר לְסַפָּרֵיהּ. קוּם לָךְ קוֹמֵי הֵיכְלָא. בְּגִין דְּרִבִּי בָעֵי מְסַפְּרָא וְלֵית בְּחֵיילֵיהּ מִצְטָעֵר. מִיַּד הֲוָה מִטְרָא נְחִית. רַב אָדָא בַּר אַחֲווָה כַּד הֲוָה בָעֵי יֵיחוֹת מִיטְרָא הֲוָה שְׁלַח מְסָאנֵיהּ. כַּד הֲוָה שְׁלַח תְּרֵיהוֹן הֲוָה עָֽלְמָא טַיַיף. מַפַּלְתָּא הַווְיָן תַּמָּן וַהֲוָה רַב מֵיתַב חַד מִן תַּלְמִידֵיהּ בַּבֵּיתָא עַד דַהֲווֹן מְפַנִּין בֵּיתָא. וְכֵוָן דַּהֲוָה נְפַק מִן בֵּייתָא הֲוָה בֵייתָא רְבַע. וְאִית דְּאָֽמְרִין. רַכ אָדָא בַּר אַחֲווָה הֲוָה. שָֽׁלְחוּ חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ לוֹ. מַה מַעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ בְּיָדָךְ. אָמַר לָהֶן. מִיָּמַיי לֹא קִדְּמָנִי אָדָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וְלֹא הִינַּחְתִּי אָדָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיָצָאתִי לִי. וְלָא הִילַּכְתִּי אַרְבַּע אַמוֹת בְּלָא תוֹרָה. וְלָא הִזְכַּרְתִּי דִּבְרֵי תוֹרָה בְּמָקוֹם מְטוּנָּף. 17b וְלֹא הִיצַעְתִּי וְיָשַׁנְתִּי שֵׁינַת קֶבַע. וְלָא צָעַדְתִּי בֵין הַחֲבֵירִים. וְלָא כִינִּיתִי שֵׁם לַחֲבֵירִי. וְלֹא שָׂמַחְתִּי בְתַקָּלַת חֲבֵירִי. וְלָא בָאָת קִלְלַת חֲבֵירִי עַל מִיטָּתִי. וְלָא הִילַּכְתִּי בַשּׁוּק אֶצֶל מִי שֶׁהוּא חַייָב לִי. מִיָּמַיי לֹא הִקְפַּדְּתִי בְתוֹךְ בֵּיתִי. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר אֶתְהַלֵּ֥ךְ בְּתָם לְ֜בָבִ֗י בְּקֶ֣רֶב בֵּיתִֽי׃
Traduction
@Lorsque R. Yohanan b. Zaccaï voulait prier qu’il pleuve, il chargeait son barbier de passer devant l’estrade de l’officiant et d’annoncer que son maître voudrait se faire raser, mais qu’il n’en a pas la force par suite du chagrin (à cause du jeûne); aussitôt, la pluie tombait. Lorsque R. Ada b. Ahawa désirait de la pluie, il lui suffisait de retirer une sandale (comme pour se mettre à prier), pour qu’aussitôt après il pleuve; s’il ôtait les deux, la terre était inondée. Dans une maison menaçant ruine, Rav fit placer un disciple, dont la présence (préservatrice) permettait de débarrasser la maison, qui s’écroulait dès la sortie du disciple; selon d’autres, ce disciple était R. Ada b. Ahawa. Les sages lui firent demander quelles étaient ses bonnes œuvres (pour que sa présence ait une vertu aussi efficace)? Il leur dit: de ma vie, nul ne m’a précédé à la synagogue (j’étais toujours le premier); je n’en suis jamais sorti, y laissant quelqu’un; je n’ai pas fait 4 pas sans étudier la Loi, ni rappelé la Loi dans un endroit malpropre, ni défait le lit pour y dormir d’une manière fixe (toujours prêt à me lever); ni marché à grands pas parmi mes compagnons (comme pour les écraser); je ne leur ai donné de surnom, ni me suis réjoui des maux d’autrui, ni attendu qu’un compagnon me maudisse (l’ayant aussitôt excusé), ni marché en public à côté d’un débiteur (comme pour lui reprocher sa dette); enfin j’ai toujours évité les querelles dans la maison, cherchant à me conformer à ces termes (Ps 101, 2): Je marcherai dans l’innocence de mon cœur au milieu de ma maison. – (103)Suit un passage traduit (Pessahim 5, 7).
Pnei Moshe non traduit
אמר לספריה. שהוא מסתפר ממנו קום לך אצל ההיכל ואמור בגין וכו' ולית בחייליה מצטער להתענות ומיד הוה מיטרא נחית:
הוה עלמא טייף. הציף העולם מרוב גשמים:
מפלתה. בית שנוטה ליפול:
רבע. רבץ ונפל:
אֵיזוֹ הִיא הַלֵּל הַגְּדוֹלָה. רִבִּי פַּרְנָךְ בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. ה֭וֹדוּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ ה֭וֹדוּ לַֽאֲדֹנֵ֣י הָֽאֲדֹנִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ אַמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד מֵ֖שֶׁעֹ֣מְדִים בְּבֵ֣ית י֙י. לָמָּה בְאִילֵּין תַּרְתֵּין פַּרְשָׁתָא. רִבִּי זְעוּרָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מִפְּנֵי שֶׁיְּרִידַת גְּשָׁמִים כְּלוּלָה בָהֶן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. דִּכְתִיב מַֽעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֘ מִקְצֵ֢ה הָ֫אָ֥רֶץ. וּכְרִבִּי חֲנִינָה מַה. בְּגִין דִּכְתִיב נוֹתֵן לֶ֭חֶם לְכָל בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ רִבִּי בָּא וְרִבִּי סִימוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הָדָא דִידָן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הָדָא דִידָן. בַּר קַפָּרָא אָמַר. הָדָא דִידָן. בַּר קַפָּרָא כְדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מִימֵיהָ שֶׁלְכַּת הַשְּׁלִישִׁית לֹא הִגִּיעָה לְאָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע י֙י מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מְמוּעָטִין׃ תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. זוֹ הִיא הַלֵּל הַגְּדוֹלָה. חַד בַּר אַבַּיי עֲבַר קוֹמֵי תֵיבוֹתָא. אֲמַר לוֹן. עַנּוּן בַּתְרַיי מַה דַנָּה אֲמַר. הָדָא אָֽמְרָה. לֵית הָדָא דִידָן. [אָמַר רִבִּי מָנָא. הָדָא דִידָן]. נִסָּא הֲוָה רַב. בְּגִין כֵּן אֲמַר לוֹן. עַנּוּן בַּתְרַיי מַה דַנָּא אֲמַר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
איזו הלל הגדולה. גרסינן להא לעיל בפ''ה דפסחים בהלכה ז' עד סוף הפרק ושם מפורש ע''ש:
הדרן עלך סדר תעניות האלו
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source